כוחות פנימיים מול ייאוש.

שומע לי טרנסים.

הילדים משחקים.

משועמם. כותב.

למי אני אכותב את זה?

לעצמי בעוד כמה שנים. לך הקורא שקורא זאת עכשיו.

כתיבה יוצרת. מוטיב חוזר. הסטוריה חוזרת. גלגל מסתובב.

העליתי שתי מדיטציות חדשות לפודקסט שלי.

עבור מי אני מייצר את התוכן הזה?

עבור עצמי קודם כל. יש מלא רפרנסים לתחושות פנימיות שאני אבין אח״כ.

אח״כ עבור הקוראים.

היום דיברתי על כוחות פנימיים במדיטציה.

דיברתי על זה שלכל אחד מאיתנו יש גורו פנימי. קול שאם נהיה שקטים מספיק נקשיב לו. והוא ינחה אותנו. ידריך אותנו לעשות את הדבר הנכון ביותר.

כוחות נפש, חוסן נפשי. הכח לעשות, לקום, לבקש עזרה. לא להתייאש.

גם במצבים בהם הייאוש משתלט עלינו. יש אור בקצה. ולא, זו לא רכבת.

מה הדבר הכי נכון להגיד לאדם שנמצא במצב של ייאוש?

אין דבר נכון. יש להקשיב. יש להגיד לאותו אדם - אתה פה, שומעים אותך, אתה לא שקוף. אתה חשוב.

לא לשלול את הרגש. לא לנרנר. לתת תוקף. מה שאתה מרגיש הוא אמיתי.

תן לייאוש להיות שם, התבונן בו. דבר איתו. תן לו כיסא לשבת לידך.

אתה לא הייאוש שלך. אפילו שנראה שאין דבר אחר בעולם חוץ משחור.

כמו שאתה לא השמחה שלך אפילו שהכל נראה ורוד.

אתה לא הרגשות שלך. קח צעד אחורה, התנתק לרגע מהמחשבות והרגשות והתבונן בהם מהצד. כצופה.

אם צריך לעצום את העיניים לכמה שניות, עשה זאת. התבונן.

שאל את עצמך - איך אני? איך אני כרגע? קח כמה רגעים לעצום את העיניים ולשאול - איך אני ברגע זה ממש?

זהו לא בלוג של שיפור עצמי.

אני סולד מספרים לשיפור עצמי. לדחוף את עצמך אל הקצה. ללחוץ על עצמך.

יש אנשים שעובדים טוב תחת לחץ, אני לא. אני צריך חופש לפעול בעולם, אז אני הכי יעיל.

כשאין לי יעדים, אין לי מטרות. אז צץ משהו אמיתי. משהו אותנטי. אבל ככה אני מחווט.

וזה לא נכון לגבי הכל. בעבודה מאד עוזרים לי מטרות ויעדים.

אבל לא לחץ. רק לא לחץ. לחץ הורג לי משהו בפנים. אני מרגיש מת וחסר כל מוטיבציה תחת לחץ.

חיזוקים חיוביים, זה מה שעובד עלי. רתימה חיובית לפעולה. לא איומים, לא הלחצות.

אם תגיד לי ״אריאל קח את הזמן, יש לך את כל הזמן שבעולם לעשות את המשימה הזו״ אני אעשה אותה על הצד הטוב ביותר, ומהר יותר.

אז איך נסגור את הרשימה הזו?

הילדים הגיעו ומציירים ואני רוצה לסגור את המחשב.