אני בטיסה להולנד.

יש ילד שלא מפסיק לבכות. 

מרגיש מנותק מהעולם. 

נונו שרה לי באוזן שהיא בבידוד. 

ואני כותב לי באייפון נוטס כי משעמם לי. 

האם זה מעניין מישהו?

מה קרה שהפסקתי לכתוב דיאלוג?

אולי כי אין פה אין את זה כמו בגוגל דוקס?

האם אני משתגע שוב?

עם קלקול קיבה מאז הלילה שבין שלישי לרביעי. 

אולי המטוס יתרסק ואף אחד לא יראה את הנוטס הזה?

נונו תכלס נעלבת גם בגוליית שתיים. 

הספקתי לקרוא את ארבע ההסכמות ועברה רק שעה, איך אעביר עוד ארבע שעות? אולי עם כתיבה?

ואם אני כותב זה אומר שאני במניה?

אנשים ישנים, משחקים, הילדים יוצרים. ואני יוצר. אני ילד גם. 

לי ולנונו פול מצחיק. 

קניתי עוד ספר. של אלן ווטס. מתורגם לעברית. מזל. אני חושב שעוד מעט אעבור לקרוא אותו. 

זה מה שחסר. רוחניות. אלן ווטס. 

חם לי. 

נונו נפרדת מחבר שלה. האם גם אני אחזור לרואיה כמו יונה דומיננטית? האם גם אני סתם עוד איזה דוד? אני מוגדר אצלה כאהבה שלה בטלפון. עדיין לא שינתה. 

בא לי במבה. אבל לא רוצה להסריח פה את כל המטוס עם הריח החריף של הבוטנים. אולי יש למישהו אלרגיה?

לא ייאמן. עברו עשרים דקות בכתיבה יוצרת. 

בספר ארבע ההסכמות היו הרבה דברים נכונים מהולים בקצת בולשיט על טפילים פנימיים. קצת שחור ולבן. גן עדן וגיהנום. יש גם אפור, מיגל!

בוקר ציח וצח. שכחתי לצחצח שיניים היום. אני חי את החלום. ישתי בלעדייך, שי. ישתי בלעדייך, ישראל. חוץ מצהריים שאכט נראה לי יהיה לי ממש ליבינג דה דרים בהולנד. 

והביטלס הם לא אובררייטד. יאיר. 


זה מה שקורה שאני נותן לשצף קצף המחשבות שלי להישפך על הדף הווירטואלי. 

נונו הורידה טינדר. 

כתיבה בזמן שמיעת האלבום סטטוס של נונו. אלבום חובה, אחשלי. 

נונו שואלת את עצמה מי היא, מי אני, מה העניינים. מה שלומינו, מסרונים, איך עונים, אה אתה בן, לא נעים. 

ועכשיו יש וייב שאין וייב. לך תסביר לאמא מה זה אומר. יש וייב שאין וייב. איך מסבירים את זה? יש וייב הראשון אומר "יש דיבור".  אין וייב השני אומר שהמסיבה הולכת להיות חרא. שיר מצחיק. לנונו היה סטוץ על הכרית שלא מדבר עברית. 

ועכשיו היא עושה סודוקו קל או קשה. תואר שלא סגור על עצמו. תעלומה. זמן פנוי. 

ועכשיו לשיר האחרון, סוד. אחלה שיר. ודי עם נונו. אולי אשמע את האלבום שוב, ואולי לא. 

אני צריך לשירותים אבל לא רוצה להשאיר את התיק עם המחשב פה. 

בוא נדבר על אנחנו והם. מה הקטע הזה? למה חייבים את זה? למה המוח שלנו מחווט ככה? הקונפליקט הזה, שיש אנחנו והם. ואנחנו יותר טובים מהם, יותר צודקים, יותר מסכנים, יותר פגועים, יותר חזקים, מגובשים, וכו. זה יוצר מלחמות והשמדות עמים. 

גם עם נונו אני לא מסכים עם הכל. אבל היא מצחיקה אותי. אני דווקא אוהב צהוב נוזלי. 

גם אם המטוס הזה ינחת בשלום או לא, את שלי עשיתי. אפילו יש לי כת. משלי. שפתחתי עם פטריק. פטריק אני מקדיש לך את הנוט הזה. אני במצב מדיטטיבי וזה מה שעובר לי במאנקי מיינד. אני מתפדח לעצום עיניים ולעשות מדיטציה. אני צריך מקום בטוח בשביל זה. לא מקום שבו אני חושש לדברים שלי. 

התינוק פה בן שנה צורח. ואחותו בת שלוש או ארבע גם מצטרפת אליו. 

נונו קוטפת עלי כותרת. אוהב, לא אוהב?

ואו אני כותב כבר ארבעים דקות. 

יש בכיסא מולי שני ילדים שצורחים את נשמתם. לא נהנים במיוחד בטיסה. בועטים. האבא מנסה להרגיע. זהו נרגעו. 

זהו הגיע הזמן לקרוא קצת אלן ווטס. פטריק מקווה שנהנית מהקריאה הארוכה. אני שונא לקרוא דברים ארוכים. אין לי סבלנות. 

תגובות

רשומות פופולריות