כתיבה יוצרת.
גם כתיבה של ספר מתכונים היא כתיבה.
כל כתיבה היא כתיבה יוצרת.
אני עייף. אבל לא אסטה מהנושא.
אני כותב משמע אני קיים.
אני יוצר משמע אני קיים.
אני קיים משמע אני יוצר.
אני יצירה. אני כתיבה. אני המילה והמקלדת והטלפון והמחשב ומי שקורא את זה.
עקרון האחדות. הכל אחד. מוטיב חוזר אצלי.
טרילילי טרלהלה.
סליחה, נפלטה לי רוח שטות.
זה מה שאני "במקרה" שומע באוזניות.
למה מרחאות? כי אין מקרה.
הכל משחק. היקום הוא משחק.
וגם מי שלא משתתף במשחק, משתתף בעל כורחו.
אי אפשר לצאת ממרוץ העכברים.
אבל אפשר להנות ממנו לפחות.
או לא להנות. זה גם סוג של משחק.
נו, מתי הדרופ?
הכוונה היא לדרופ דה בייס, מושג מהמוזיקה האלקטרונית שנלקח לשיר "שלושה בנות".
כן, שלושה. כי זה שיר שאמור להיות מצחיק. והוא מצחיק. אותו שטאנץ כמו טרילילי טרלהלה.
איך כל זה קשור לכתיבה יוצרת?
בדיוק ככה.
לכתוב את הרגע. לשחק עם הרגע הזה ממש.
לשחק את הרגע הזה ממש.
לצרוח אותו. כמו ילד קטן במטוס שלא רוצה להיות במטוס. כמו מוזיקה שמתנגנת באוזניים. המוזיקה מקישה לך על עור התוף ומייצרת תגובה במוח והפרשה של הורמונים. מצד שני, אתה זה שלחצת פליי. אז מי גורם למי? אני מנגן את המוזיקה או שהמוזיקה מנגנת אותי?
וזה להיות ברגע. להיות בו"ז מי שעושה ומי שעושים לו. כמו הנשימה. אבל אין לי כח לחפור בזה עוד.
תגובות
הוסף רשומת תגובה