הרגשה של בית.

כותב ומוחק, כותב ומוחק.

מה רלוונטי? מה מעניין?

מה מצד אחד כללי ומצד שני אישי?

הגבול הוא דק. התחום הוא אפור.

איזה סוג כתיבה זו?

זו כתיבה של יומן. רשימות ספונטניות.

את מי זה מעניין?

מספר מצומצם של אנשים. ואותי.

אתה לא מרגיש שאתה חוזר על עצמך?

כן, ברור. אבל כל פעם בגירסה טיפה שונה.

חזרנו לדיאלוג?

כנראה.

לא מעייף לכתוב את אותם הדברים?

לא מרגיש שאני כותב את אותם הדברים. מרגיש שאני מגוון. כי המיינד שלי מגוון.

אם היית צריך לערוך את הרשימה הזו, למה לא להפטר מכל השאלות ולהשאיר רק את התשובות?

כי השאלות הן חלק אינטגרלי מהדיאלוג. אם אשאיר רק את התשובות זה יהיה מנותק ותלוש.

אז מה חדש אצלך?

מרגיש שקצת מבזבז את הזמן כאן בהולנד.

אז למה באמת?

לא באמת מבזבז פה את הזמן. סתם תחושה רגעית. טיילתי קצת, לומד קצת את השפה. כנראה שיהיה לי איפה להיות כאן לחודש חודשיים.

ולמה באמת מעניין את האינטרנט התכניות האישיות שלך?

את אפחד זה לא באמת מעניין, אחרת הבלוג שלי היה סופר פופולרי. אז אני מספר את זה כדי לשפוך את זה על הנייר. הוירטואלי.

ולמה באופן פומבי? למה לא לכתוב למגירה?

כי למה לא? אם יש פלטפורמה שמאפשרת לי לכתוב באופן פומבי, זה למה לא? למי שרוצה להכיר אותי קצת יותר, אני יכול לפנות אותו לבלוג שלי.

מה עם מחשבות פילוסופיות גבוהות על הבוקר? אולי תן לנו קצת מאלו?

היום אמרתי לאמא שלי שאם אדם מרגיש טוב, הוא ירגיש טוב בכל מקום. הרגשה של בית היא הרגשה פנימית ולא חיצונית. מספיק פילוסופי בשבילך?

כן, תודה רבה. יום טוב, ונתראה בעזרת הבודהה אח״כ.