הלו. איפה אתה?

זהו, אני פה.

איפה זה פה?

פה. תמיד פה. תמיד פה באותו מקום. תמיד בראשית הצירים. מעולם לא זזתי ממנה. ולעולם לא אזוז.

ומה עם אמפטיה?

אז זה נושא טריקי. אמפטיה זו היכולת להיות בשתי נקודות בו״ז. גם שלך וגם של הפרטנר.ית.

אבל לעולם אי אפשר לעזוב את נקודת הייחוס ההתחלתית. ראשית הצירים הפיזיקלית.

מה עם חוויה חוץ גופית?

גם שם, נקודת המבט נשארת פה. פשוט לא בגוף. זה רק מוכיח שהגוף הוא לא באמת נקודת הייחוס. אלא הנשמה.

יש שיטענו שאין נשמה.

אז מה יש?

אין כלום. ריקות.

אני זוכר שאני הגעתי לתובנה הזו אחרי הרבה מדיטציות.

איך זה מתחבר?

זה לא סותר. האשלייה של האני תמיד פה.